<h1>העיטור אות פ' פקדון</h1>
<h2>דף פה.</h2>
גרסינן בפרק הכותב ההיא אתתא דאפקידו גבה מלוגא דשטרי אתו יורשין וקא תבעי מינה אמרה אנא מחיים תפיסנא להו אתא לקמיה דרב נחמן אמר לה אית לך סהדי דמחיים תבעינהו להו ניהלך ולא יהבתינהו ניהלייהו אמרה ליה לא אמר לה אם כן הוה לה תפיסה דלאחר מיתה ולאו כלום היא. ופירש רבינו אלפס דליכא למימר מגו דלקוחין היו משום דקיימא לן אין אותיות נקנות במסירה. ואנן פרשינן לעיל בדאיכא עדים הוא וליכא למימר מגו כלל ואפילו החזרתיו לך כדאיתא במאמר שישי. ושמעינן מינה דאף על גב דאתיא לידה בתורת פקדון מציא למתפשינהו בתורת משכון וליכא משום שליחות יד בפקדון. וצרפתי פירש שהפקיד לו בשטר אבל בעדים מהימן מגו דיכיל למימר החזרתיו לך. ולא בריר לן דהא בשטר נמי מהימן הכי כדפרשינן לעיל.
<h2>דף פה:</h2>
ההוא דאפקיד כסא בי חסא שכיב חסא ולא פקיד אתא לקמיה דרב נחמן אמר חדא דידענא ביה בחסא דלא אמיד ועוד הא קא יהיב סימנא וכו' עד איניש אחרינא אפקיד ואיהו מיחזא חזא. ושב מרגניתא ומטכסא דבי רבי אמי וכולהו פסקו כרב נחמן. וכתב רבינו אלפס שמע מינה דאי אפקיד איניש גבי חבריה מידי ואית ליה סהדי דהאי מידי בעיניה אפקדיה שקיל ליה ואפילו מיתמי ולית להו ליתמי למטען דילמא בתר הכי זבנינהו אבונא מינך ודוקא היכא דראה והן הכי נמי כי איתיה בידיה לא יכיל למיטען הדרית זבנית מינך. ומסתייעא נמי מדגרסינן בחזקת הבתים (מ"ו.) אומן אין לו חזקה הא אחר יש לו חזקה היכי דמי אי דאיכא עדים אחר אמאי יש לו חזקה אלא לאו דליכא עדים שמע מינה דאי איכא עדים וראה אין לו חזקה. ובזה הלשון כתב רבינו חננאל בהכותב אלא דלא אמר ודוקא היכא דראה התם ובחזקת הבתים הוא דכתב. ואיכא דקשיא ליה מנא ליה לרבינו דאית ליה סהדי אי משום דקא יהיב ליה סימנא דילמא איהו גופיה דקא יהיב סימנא זבניה לאבוהון וידע סימנא והשתא קא יהיב סימנא וקא טעין דאפקדיה ניהליה וניחוש כי היכי דחיישינן באיניש דרגיל. אלא משמע דהני עובדי דוקא דלא אמידי הנפקדים והאי דקאמר ועוד לאו דשביק טעמא דלא אמיד אלא הכי קאמר מתרי טעמי יהבינן ליה להאי חדא דליכא למימר האי גברא זבניה לאבוהון וליכא למימר דאבוהון הוא ועוד דאי חיישת דילמא מאיניש אחרינא הוא ולאו דהאי הא קא יהיב סימנא הילכך יהבינן ליה מידי דהוה אאבידה דמהדרינן לה בסימנין ואי הוה אבוהון אמיד אף על גב דקא יהיב סימנא אמרינן דאי הוה אבוהון קיים הוה טעין דאיהו גופיה זבנה לאבוהון וצריכא עיונא היכי גמרי לה רבוותא.
